חדוות היצירה

זה לקח המון זמן, מספר שנים לא מועטות, למעשה, אבל זה נגמר. היום הצלחתי לסיים כתיבת נובלה שהתחלתי את כתיבתה לפני כשני עשורים. היא עברה גלגולים שונים, החליפה זהויות, דמויות צמחו בתוכה והתפוגגו, טיוטות הוחלפו, רעיונות שורטטו והנה, היום, הצלחתי לסיים את הטיוט שהתחלתי בו בתחילת השבוע. ניפיתי קטעים שלמים וצמצמתי את הרעיון. הוצאתי דמות … המשך קריאת הפוסט חדוות היצירה

מודעות פרסומת

מרלין

הפעם, אני רוצה לצטט כאן שיר שלי, המופיע בקובץ - בני פרומתאוס. הכותרת מתייחסת לקוסם של המלך ארתור (לפחות על פי המעשיות המוכרות), אדם שהשתמש במילים ובטבע, שוזר מהם אריג חיים מסתורי. בראשי, תמיד הייתה הקבלה בינו לבין שמואל הנביא וכן, כל אחד מהם סייע להכתרת מלכו ועשה עבורו כמיטב יכולתו. אם כי מקור הכוחות … המשך קריאת הפוסט מרלין

700 ש"ח לקילו

נחרדתי מהמחיר. 700 ש"ח לקילו? שמעתי על מוצרים שעולים הרבה כמו זעפרן, פטריות כמהין ועוד אבל אף פעם לא פגשתי אותם פנים אל פנים. מבחינתי, מוצרים כאלה שייכים לעולם הנסתר של השפים המומחים, של איזו כת גורמה עילית. אבל, הנה, יום חמישי, אני והשותפה לוקחים פסק זמן מהמירוץ היומיומי ונוחתים בשוק לוינסקי ובמעדניה, המוכרת המבוגרת, … המשך קריאת הפוסט 700 ש"ח לקילו

מלאכים נטולי סלולרי

ישבתי על הספסל בפארק הכלבים וחשבתי כמה נעים להיות בלי הסלולרי. בלעדיו, כאילו הסרתי מעלי חלק מצעיפי ה'מאיה', אותה אלה הודית מסתורית ומתעתעת, המסווה את האמת מעיניו באמצעות צעיפים עדינים המתנועעים ומסיחים את דעתנו ממה שמצוי מעבר להם.כמה שקט ושלווה, ללא פיקוח צמוד. פיקוח שהכנסנו בעצמנו, מרצוננו, לתוך חיינו. כמה נוכח המכשיר וכמה, כמו עם תינוק, … המשך קריאת הפוסט מלאכים נטולי סלולרי

בפארק הכלבים

שמחה וששון בפארק. כלבים מכל גזע, מין, גודל וגיל מרחרחים, נובחים ורצים בהתלהבות זה אחרי זה ולפעמים, אחרי אחד מהם שתפס מקל. קצת כמו בגן ילדים. "הזמן הוא המרחק הגדול ביותר בין שתי נקודות", אומר טום במונולוג הסיום המהפנט מתוך 'ביבר הזכוכית' של טנסי וויליאמס. החוויות מן הגן צפות ועולות, חלקן נוקב ומטריד, אחרות נעימות … המשך קריאת הפוסט בפארק הכלבים

זהרה

שיר זהרה אלפסייה היה הדבר הראשון שעלה לי לראש כשנכנסתי לבית הקפה זהרה בקיבוץ עין כרמל (אינני יודע ולא ביררתי אם יש קשר בין הקפה לזמרת). אולי בגלל הפשטות של המקום, אולי בזכות האווירה ששילחה את תודעתי למסע במורדותיה של העיר זכרונות, מציפה את בית סבא וסבתא מעכו. משהו בשולחנות הפורמייקה, בכסאות העץ המרופדים בריפוד … המשך קריאת הפוסט זהרה

קדימה

וודי אלן אמר באחד מסרטיו המוקדמים (אנני הול, 1977) שמערכת יחסים היא כמו כריש, חייבת לנוע קדימה כל הזמן אחרת היא מתה. אנחנו נעים קדימה כל הזמן, לעתים בלי רצון עצמי, לעתים מתוך חשש שאנו מאחרים, לעתים מתוך מחשבה שהאחרים יקדימו אותנו. אבל, לאן? מה היעד? מה מטרת התנועה? מעטים עוצרים לענות על השאלות הללו. … המשך קריאת הפוסט קדימה

כי תצא…

שוב יוצאים לדרך מרתקת, מוכרת ויחד עם זאת, זרה. הבטחתי באחד הפוסטים הקודמים שאשלב גם קטעים משיריי ואת זה אני רוצה לעשות עכשיו, כאן. סוסים בני אמר: "הסוס שלי לא יכול להיות סוס מלחמה. רכבתי עליו והלכנו לאיבוד אחר כך הורדתי לו את המגן ושחררתי אותו שידהר קצת. הוא אף פעם לא יהיה סוס מלחמה!" … המשך קריאת הפוסט כי תצא…

לחשוב חיובי… תמיד… גם כשקשה…

מי לא מכיר את התחושה הקשה ש"העולם כולו נגדי"? באמת, כל העולם כולו, נגדך? נחשוב על זה קצת ונגלה שהאמת פשוטה יותר. נכון, ישנם רגעים קשים אולם חשוב לזכור תמיד שישנו גם טוב בכל הסיפור הזה. את הטוב הזה צריך לחפש, הוא לא פשוט לאיתור ולמציאה ובעיקר, אינו פשוט להבנה. מה אני רוצה לומר לכם? … המשך קריאת הפוסט לחשוב חיובי… תמיד… גם כשקשה…

הקיץ הגדול…

מי היה מאמין שהשנה תעבור כל כך מהר?! התחלנו להתמקם ולהתערות במקום המגורים החדש. ספר השירה שלי יצא לאור ופופי, הכלבה, עדיין לומדת לבחון את טעמה הספרותי (טעם משובח למדי, אגב, הכולל את מאיר שלו, קונרד, המינגווי ועוד רבים וטובים שנפלו קורבן בדרך אל שיניה המשועממות). כן, המבט התמים הזה קיבל את פנינו בכל פעם … המשך קריאת הפוסט הקיץ הגדול…